יום 5, חזרה להאנוי

בוקר חדש. עננות פשטה בשמיים, ובאמת "אהבנו את מפרץ הא לונג...", עם זאת גשם החל ניתך בחינניות אין קץ. שייט קצר הוביל אותנו אל מערה נוספת, אותה עמדנו לבקר בסירות קטנות אך, הגשם החזיר את רובנו לספינת האם, האחרים שנשארו זכו למפגש עם קופים השוכנים במקום והתאכזבו מי שלא אפשרו להם לשחות לסירה....

יום 4 האנוי, מפרץ הא לונג

הבוקר יצאנו עם הגשם הקל מהאנוי אל מפרץ הא לונג, אשר הוכרז ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולם. בדרך, שארכה כ-3 שעות, התוודענו תחילה לתושבי האנוי, הממונעים על אופנועים שהגשם לא מרתיעם, נהפוך הוא, נחילי אופנוענים עם שכמיות פלסטיק בשלל צבעים נסעו לצד האוטובוס. עוד אנו משאירים את המולת האופנועים מאחור ומתמסרים למראה שדות האורז, השוורים הרתומים ולקברים של עובדי אדמה הבנויים בתוכם, התוודענו גם לעומק ההיסטוריה של וייטנאם.

יום 3 בנגקוק, האנוי

בבוקר עלינו על טיסה בת שעתיים בכיוון צפון מזרח, מבנגקוק להאנוי, בירתה של וייטנאם. נחתנו בשדה התעופה הבינלאומי Noi Bai, בו שהינו כשעתיים לצורך הליך ויזת הכניסה למדינה. בשעה 16:00 היינו ישובים על האוטובוס בהאנוי הקרירה, עת פגשנו את מיסטר קוואן (ה-I), המדריך המקומי בצפון. הוא ברך אותנו ב'סין צ'או'....ובמילים רבות נוספות עד כי נראה אחוז פאתוס...עד שאייל הסביר לנו כי וייטנאמית היא שפה צלילית עם שישה טונים וללא אוזן מוסיקלית לא ניתן להבינה או לדברה, למשל כששאלנו "מה שלומך" נענו במשהו שנשמע כמו "וואא"...או "בלההה", למקשיב מהצד זה לא נשמע כל כך טוב אך הכוונה היתה למעשה "שלומי טוב מאוד".