הבוקר יצאנו עם הגשם הקל מהאנוי אל מפרץ הא לונג, אשר הוכרז ע"י
אונסק"ו כאתר מורשת עולם. בדרך, שארכה כ-3 שעות, התוודענו תחילה לתושבי האנוי, הממונעים על
אופנועים שהגשם לא מרתיעם, נהפוך הוא, נחילי אופנוענים עם שכמיות פלסטיק בשלל
צבעים נסעו לצד האוטובוס. עוד אנו משאירים את המולת האופנועים מאחור ומתמסרים
למראה שדות האורז, השוורים הרתומים ולקברים של עובדי אדמה הבנויים בתוכם, התוודענו
גם לעומק ההיסטוריה של וייטנאם.
האיש המשמעותי ביותר בהיסטוריה הקרובה של וייטנאם הוא המנהיג הנערץ,
נגויין טהאן טראט המכונה – הו צ'י מין (הנאור) אשר הכריז ב-1954, בכיכר באדין
שבהאנוי, על עצמאותה והקמתה של "הרפובליקה הדמוקרטית וייטנאם". הכרזה זו
באה לאחר 8 שנות מאבק גלוי בשלטון הצרפתי, בהובלת הו צ'י מין, שמסתיימות בתבוסת
צרפת בקרב האכזרי על דיאן ביאן פו, שם הפגינו הווייטנאמיים יכולת לחימה,
ערמומיות וכוח.
הרקע האדום מסמל את דם הלוחמים שנשפך במלחמות, את צבע
המזל בבודהיזם (אושר ועושר) ואת צבע הקומוניזם. הכוכב הצהוב מסמל את השמש, זריחה
ומחזוריות. למס' 5 משמעות מסורתית ושימוש בו מחזק את הרעיון של אחדות לאומית.
דגל הלאום של וייטנאם הוא כוכב צהוב בעל 5 קודקודים על רקע אדום. דגל זה הונף
לראשונה ע"י כוחותיו של הוצ'ימין בצפון וייטנאם ב- 1945, במהלך המלחמה עם
היפנים וב-1975 הפך לדגלה של המדינה המאוחדת
הדגל עם הריבועים הצבעוניים שבתמונה מסמל את
הקונפציוניזם
פטריוטים כבר אמרנו? האנשים כאן אוהבים את מולדתם
ובוודאי מכבדים את עצמאותם.
" רכוש ידע חדש בזמן חשיבה על הישן, כך תלמד אחרים". קונפוציוס
בהמשך התוודענו חברי הקבוצה אחד לשני, ואף למזוודה הישנה של שלכמן.
ולקינוח, רגע לפני היציאה לשייט, לתעשיית
הפנינים. מסתבר כי מלאכת שליית הפנינים היא אמנות עתיקה בווייטנאם שתחילתה לפני
אלפי שנים, עוד מימי השלטון הסיני. כיום אמנם יש צדפות הגדלות בחוות גידול (ובאחת
כזו ביקרנו) אך עדיין הצדפות היותר איכותיות נשלות ממעמקים בהן הן נוצרות באופן
טבעי. לצד השימוש בפנינה כאבן חן לתכשיטים מקובל להשתמש באבקתה כקרם לפנים וכן
ברפואה העממית.
הגענו לנמלה השוקק של הא לונג, ו"אנחנו
אוהבים את הא לונג ביי", הראות והשמש היו אתנו. ע"ג מדרגות חלקלקות, היורדות אל סירות קטנות, פרשו
בפנינו שטיח אדום המוביל ישירות אל הסירה הקטנה. לבשנו אפודי הצלה ויצאנו לכיוון
ספינת הזהב. מספרים כי הא לונג הוא אתר התיירות המפורסם ביותר בווייטנאם ולא בכדי,
לפני מס' שנים הוא אף זכה בתואר 'אחד משבעת פלאי עולם הטבע'. זכות גדולה נפלה
בחלקנו, עלינו על ספינה מוזהבת עם חדרים בעלי נוף...אל הים...חלום של מקום!
בעודנו
אוכלים צהריים ושטים עם הפנים אל צוקי הסלע הפזורים במפרץ טורקיז, נכנסנו לאווירה
חלומית... אייל סיפר כי פירוש השם 'הא לונג' הוא 'המקום בו הדרקון נחת'. על פי אגדה ווייטנאמית, כך אמר אייל, כאשר פלשה סין לווייטנאם, שלחו האלים דרקון להגן
עליה. במקום בו נחת הדרקון נוצר שקע גדול שהתמלא במים ואילו זנבו, שהיכה לכל עבר עם
נחיתתו, ביתר את הסלעים ויצר שרשרת של איים, שיצרו חומה שהסינים לא הצליחו
לעבור.
חלק מהצוקים במפרץ חלולים, ויש בהם מערות, וזו היוותה עבורנו סיבה
מספיק טובה כדי לפקוד את אחת מהן, מערת נטיפים וזקיפים, הכוללת מספר גדול שלהם ואף
צב אחד גדול אצלו ניתן היה להפקיד כסף...ולו למזל...משם אצנו לאי קטן נוסף ובו
דילגנו על פני כ-300 מדרגות כדי להגיע לתצפית יפהפייה על המפרץ.
מהצעידה שבנו לספינה כדי ליהנות מסדנת בישול...הצבא
לא צועד רעב על קיבתו. בסדנה למדנו כיצד מכינים ספרינג רול וייטנאמי. ואם
כבר באוכל ווייטנאמי עסקינן...האוכל כל כך טרי וטעים, שיש לי חבר שטוען כי זהו
האוכל הטעים ביותר בדרום אסיה. בסדנה זו למדנו כיצד משתמשים בדפי אורז, מרטיבים
אותם. אבל ממש קלות! ע"י פרישתם על מגבת לחה, וממלאים אותם במליות שונות
המבוססות על ירקות טריים, שרימפס/עוף/טופו/חביתה, כוסברה, בצל ירוק ועוד. כדי
להשלים את חווית הטעמים טובלים אותם במטבל משגע.
רולים אלו הוו פתיח מצוין לארוחת הערב המכובדת אשר הוגשה לנו מאוחר
יותר. לאחריה, נפרש מסך גדול ובו צפינו בסרט "הודו-סין", בכיכובה
של קתרין דנב, שזכה בפרס האוסקר לסרט הזר בשנת 1992. העלילה מתרחשת בימים
האחרונים של השלטון הקולוניאליסטי הצרפתי בהודו-סין, לימים וייטנאם. דנב משמשת
כבעלת מטעי גומי חזקה ושתלטנית שלוקחת לה כמאהב קצין צרפתי, חתיך הורס (וינסן
פרז)...לפרטים...צפו בסרט. הסרט מעולה ומפרץ הא לונג מככב בו במלוא תפארתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה