בוקר חדש. עננות פשטה בשמיים, ובאמת "אהבנו את מפרץ הא לונג...",
עם זאת גשם החל ניתך בחינניות אין קץ. שייט קצר הוביל אותנו אל מערה נוספת, אותה
עמדנו לבקר בסירות קטנות אך, הגשם החזיר את רובנו לספינת האם, האחרים שנשארו זכו
למפגש עם קופים השוכנים במקום והתאכזבו מי שלא אפשרו להם לשחות לסירה....
בהגיענו להאנוי ביקרנו תחילה בשני אתרים אשר הוקמו על ידי הקיסר לי טאי טו: מקדש הספרות ופגודת העמוד האחד. מקדש הספרות הוא מקדש קונפוציאני אשר נבנה ב-1,070, כדי להלל את ההשכלה ולימים הפך לאוניברסיטה הראשונה של ווייטנאם. המתחם בנוי מכמה חצרות ובקצהו נמצא המקדש. במעבר מחצר לחצר, מצאנו עצמנו מרימים רגלינו מעל מדרגה גבוה, המיועדת למנוע מרוחות רעות להתגלגל לתוך המקדש. יש במתחם 82 מצבות (אסטלות) אשר נישאות על גבם של צבים. האסטלה העתיקה ביותר היא משנת 1442. כל אסטלה ניתנה מהקיסר כ"מדליה" לאצולה בכירה ורשומים עליה דברי הלל ושבח בשפה המנדרינית. למה צב? הצב מסמל הגנה, ביטחון, יציבות ואף סגולה לאריכות ימים. במקדש עצמו פסלי קונפוציוס וחלק משליחיו כמו גם, פסל דרקון (סמלו של הקיסר – מביא המזל הגדול ביותר) ופסל עגור (סמלה של הקיסרית – אורך חיים, זוגיות ונאמנות). ראינו גם אחד כנגד השני את הפעמון, שבו צלצלו עם שחר ותופים בהם תופפו לעת ערב או בהגיע אורח רם מעלה.
 |
| "נר
אינו יכול לבעור ללא אש, כך האדם אינו יכול בלי רוחניות". קונפוציוס |
מהמקדש המשכנו אל פגודת העמוד האחד ואל כיכר באדין, המוזיליאום ובית
המושל.
פגודת העמוד האחד (Chua Mot Cot) נבנתה
בשנת 1049 על ידי הקיסר שהיה חסוך ילדים וחלם כי אלת הרחמים, גוואן ין, הגישה
לו ילד כשהיא יושבת על פרח לוטוס. הקיסר נשא לאחר מכן בת איכרים עליה נדלק כאשר שמע
אותה שרה ופורטת על כלי מיתר. והיא ילדה לו בן זכר, יורש לכתרו. על כך הקים הקיסר
את המקדש האמור להיות דומה לפרח הלוטוס. במהלך המלחמה עם הצרפתים הפגודה הופגזה
ולכן נאלצו בווייטנאם לבנות אחרת תחתיה.
איך מתחבר הלוטוס, צמח המים, לתרבות הווייטנאמית? הדת העיקרית
בווייטנאם היא בודהיזם והלוטוס כידוע הנו סמל חשוב בדת זו. הלוטוס
מסמל את הכוח האלוהי, את היופי, הטוהר וחיי הנצח. בתורת הבודהיזם לב
הקיום הוא כמו פרח לוטוס סגור: כאשר מעלות וסגולות הבודהה מתפתחות בו, הפרח פורח.
זו הסיבה מדוע בודהה מתואר יושב על פרח לוטוס.
מהמאה ה-11 נדדנו אל המאה ה-20, אל הלב הפועם של הפטריוטיות
הווייטנאמית – כיכר באדין, בה הכריז הדוד הו (באק הו) ב-1954, על עצמאות
והקמת הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם. הכיכר מורכבת מ-168 ריבועי דשא והיא נושקת לבית
המושל ולמוזילאום, אשר נבנה לכבודו של הו צ'י אך בניגוד לצוואתו, לפיה ציווה שעם מותו יישרפו את גופתו ואפרה ייקבר בראש שלוש גבעות בווײטנאם.
לא נכנסנו לראות את גופתו החנוטה של הו צ'י ואף לא לבית המושל, שצבעו חלמון,
להיפך, לא נתנו לנו להתקרב לבניין בגלל ביקור ממשלתי.
בתום יום טיול זה, יום שישי, התכנסנו במלון לקבלת שבת, שנערכה
ע"י מוטי לביא בכבוד וישראל לבן ליווה עם המפוחית. ציינו את השבת וחג הפורים
(J. וכפי שמישהו חכם אמר פעם
וצוטט ע"י אייל, "אין
זמן טוב יותר להיות מאושר...מאשר עכשיו"...."הזמן לא מחכה לאף אחד!
האושר היא דרך ולא גורל".
ב 9 למרץ אנחנו יוצאים שוב. לא תצטרפו אלינו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה