יעדנו הראשון היום, מרחק מס' שעות נסיעה
היו מחילות קו-צ'י. נסענו בדרכים כפריות, דרך שדות אורז, לבקר באתר המחילות של הויאטקונג.
מחילות קו-צ'י: אתר מורשת קרב וייטנאמית
בעוד הצבאות הזרים הביאו עמם נשק מתקדם
וטכנולוגיות חדישות, התארגנו כוחות הויאטקונג (כוחות צבא הצפון) ובנו מערכת דרכים
תת קרקעית, שהשתרעה ונמתחה מצפון וייטנאם לדרומה דרך הג'ונגלים של פני עשרות אלפי
ק"מ בואך סייגון. חלקה של הדרך עבר בתוך לאוס וקמבודיה. הנתיב שנקרא: נתיב
הו-צ'י מין (אלא מה), שימש להעברת אנשים וציוד רב הכולל נשק.
האמריקאים, שלא ידעו כיצד להתמודד עם
המצב...הטילו במהלך שנות המלחמה, למעלה מ-2 מיליון טון פצצות רק על נתיב
זה...הלוחמים הווייטנאמיים "חיו" ימים ארוכים במחילות אשר מתחת לאדמה,
חיים שלמים התנהלו שם וכללו בישול במטבחים, טיפול בבתי חולים ועוד. הם נאלצו להתמודד
עם בעלי חיים עוקצניים אלו ואחרים דוגמת נחשים וטרמיטים כמו גם, עם חום ולחות,
חושך ודלות חמצן. כל אלו לא היוו עבורם מכשול והם מצאו דרכים יצירתיות להתמודד כמו
ע"י יצירת נתיבי אוויר, בין אם לנשימה או להוצאת העשן מהמטבחים, בעזרת מקלות
במבוק שחדרו דרך תלים של טרמיטים.
באתר הוצגו בפנינו דוגמאות של מנהרות,
דמויות של חיילי וחיילות ויאטקונג, עם לבושם השחור, וסנדלי הצמיג השחורים שלהם כמו
גם אמצעי לחימה כגון מלכודות אדם כאלה ואחרות. ראינו גם מבנים של מטבחים ואת חורי
האוורור אשר הובילו החוצה דרך תלי טרמיטים.
מורה נבוכים – מה בין ויאט-מין
לויאט-קונג?
ויאטמין
ויאטמין היא התנועה המהפכנית אותה הקים
הו צ'י מין 1941, שלחמה לעצמאות
וייטנאם. ב-1956, כאשר אחרון החיילים הצרפתים עזב את וייטנאם הוקמו שתי מדינות:
בצפון רפובליקה עממית דמוקרטית (קומוניסטית) ונשיאה הו צ'י מין, בדרום שולט להלכה
הקיסר באו די ובפועל רוה"מ נגו דין דיאם. ב-1959 צפון וייטנאם
מתחילה להחדיר צוותים ונשק אל תוך דרום וייטנאם, דרך הנתיב של הו צ'י מין במטרה
להפיל את השלטון בדרום ולכבוש אותו.
ויאטקונג
ב- 1960 צפון וייטנאם יוצרת חזית שחרור לאומי על דרום
וייטנאם, ממשלת הדרום מכנה אותם: ויאטקונג.
כאשר עלינו לאוטובוס לאחר הסיור, הוצג
בפנינו סרטון תעמולה וויטנאמי בשחור לבן, שמראה כמה שקטים ופשוטים היו המקומיים
לפני המלחמה – חקלאים, עובדי אדמה, שניהלו חייהם על מי מנוחות לפי החגים והמסורת,
וכל זאת עד לפלישת האמריקאים.
לאחר שעה וחצי הגענו אל טאי-נין.
טאי-נין: מפגש עם העין הגדולה במקדש הקאו-די Cao dai
אחד המפגשים המרתקים שהיו לנו בווייטנאם
הוא מפגש עם כת הקאו-די בעיירה טאי-נין, מרחק של כ-100 ק"מ מהוצ'ימין סיטי. מעולם לא שמעתי עליהם קודם. מסתבר שהם מונים
כ-2 מיליון איש, ודתם משלבת פילוסופיות חילוניות דתיות מערביות ומזרחיות כאחד.
לאחר שחלצנו נעליים, נכנסנו אל המקדש. במהלך
הטקס הדתי בו צפינו מגלריית המקדש, נאספו גברים ונשים בתלבושות לבנות וכן גברים בתלבושות
כחולות, צהובות, אדומות (בכירי הכת). כל צבע מסמל את אחת הדתות
המאוחדות יחד לתורת הקאודאיזם. האנשים התיישבו בשורות בישיבה מזרחית, בסדר מופתי, בחלוקה לעזרת נשים
ועזרת גברים ופניהם אל העין הגדולה.
העין הגדולה המצוירת על הקיר ומסתכלת על
כולם מייצגת בדת זאת את האלוהות. איך אמר קונפוציוס? "החיים באמת
פשוטים, אנחנו מתעקשים לסבך אותם". כאן מזרח ומערב חוברים יחד לדת מלוכדת
אחת...
היה מעניין. למבקרים, שימו לב כי יש כאן חוקים ברורים של כיווני תנועה
רגלית וכי השירותים נמצאים הרחק אי שם.
מכאן נסענו ללגום קפה קר, לפחות אלו היו הציפיות...הקפה החם הוגש עם
כוס קרח לצידו...ויכולנו לצאת מסופקים, במיוחד לאחר שהוגשו מגשי פירות משובחים –
אננס, אבטיחים ובננות אצבע (על שום גודלן).
שבנו לסייגון בשעות אחה"צ, ויצאנו אל השוק...שווקיה השוקקים
והצבעוניים של הו-צ'י-מין פשוט קראו לנו. יש שוק מקורה, המחולק למדורים וניתן
למצוא בו מכל הבא ליד, הרחובות מלאים בחנויות גדולות וקטנות, יש גם שוק לילה וכמעט
כל מחיר נתון למו"מ...גם אם לא תכננתם לקנות דבר...הרי שהשפע והמחירים ובודאי
הסנדלים, תיקי הקיפלינג וקלפן אחד שמייצר ג'וליאנים של פפאיה תרמו לאווירת הקניות
(אגב, ניסיתי בעצמי בבית – אחלה פטנט!).
לילה שני במלון פולמן, עם בריכת השחייה המרעננת...כיף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה