בוקר חדש העיר על העולם
ואנו לצערנו התבשרנו על כניסתם של כוחות יבשתיים ישראלים לרצועת עזה. אי אפשר
להתנתק ממדינתנו, הדאגה והתפילה לשלומם של חיילי צה"ל מלאה לבבות כולנו.
בנוסף, להבדיל, שמענו כי באוקראינה יורט מטוס נוסעים מלזי, שטס לתומו בשמיה.
היירוט כפי הנראה לא ארע בשוגג.292 נוסעים נפרדו מהעולם. לא פשוט להיות כאן בניכר,
בטביליסי היפה, עם הגיאורגים הנחמדים הללו....כשהמחשבות בארצנו הקטנטונת ועם בני משפחתנו
שנשארו במולדת. עם זאת, בתוך כל החדשות, אנחנו כאן ועכשיו בגיאורגיה ארץ רוויות
כובשים ומלחמות, אך אוהדת מושבעת של ישראל. ר' הדגלים המתנוססים בחזית האוטובוס בו
נסענו – שלובים זה בזה ללא מורא.
תחילה עשינו דרכנו 20
ק"מ צפונה מטביליסי. במבט על הרכבים השתהיתי בעניין מיקום ההגה והנהג - בחלקם של הרכבים הנהג ישוב משמאל ובאחרים
מימין. סיגל אמרה שזה רק בגלל שאין אכיפה ולמעשה אין חוק בעניין.
"הפסגות
הגבוהות נבחרו על ידי הנזיר והחייל"
הגענו לראש גבעה
עליה עומד כבר מהמאה ה-6 מנזר ג'ווארי (Javari). המנזר חולש על העיר מצחטה (Mtskheta) ועל מפגש הנהרות מטקווארי (Mtkvari) הזורם לארוך דרך המשי, הדרך האסטרטגית שקישרה בין המזרח הרחוק
לאירופה, ונהר אראגבי (Aragvi).
כדבריו של הנוסע ג'ורג'
לייטון דיטסון, שהגיע לכאן ב־1850, "הפסגות הגבוהות נבחרו על ידי הנזיר
והחייל". המנזר נקרא גם מנזר הצלב הקדוש, כי שם לפי האמונה העמידה
נינו צלב לפני שהמירה את דתם של תושבי העיר והאזור לנצרות. זרימת הנהר משתנה לפי
עונת השנה, המפלס הכי נמוך בחורף. הגיאורגים הקימו הרבה סכרים הידרו-אלקטריים
ומנצלים את המים להפקת חשמל.
סיגל מספרת כי
מבחינה גיאולוגית בגיאורגיה התרחש מפגש של שלושה לוחות טקטוניים – הערבי, היורו
אסייתי והאירופאי. ולכן, מגוון הצמחים כאן גדול. פגשנו הרבה מיני צמחים הנפוצים גם
בארץ – כמו עולש, ורד הבר, חוטמית זיפנית, ואחרים.
מהתצפית על מצחתה
המשכנו לכיוון צפון מערב אל גורי, עיר הולדתו של סטלין - שליט ברית המועצות
בין השנים 1941 ועד ל-1953, מגדולי העריצים של המאה העשרים. כן. הוא ממוצא גיאורגי
ונולד בשם יוסב ג'וגשווילי. בדרך אנו רואים עיר של קאראווילות,
עם גגות אדומים וצלחות לוין, שנבנתה במהירות לצורכי אכלוס של פליטים גיאורגים מדרום אוסטיה שברחו ממנה בשנת 2008.
אתנוגרפיה.
הקווקז נחשב לאזור המורכב בעולם מבחינת הרכב אתני ולשוני וזאת בשל צורת המבנה הפיסי
/ טופוגרפי המסובך והיותו אזור מעבר עבור עמים רבים שהותירו בו את שרידיהם, ומפלט לשבטים
נרדפים מאזורים רחוקים וסמוכים.
ערב רב של עמים מאפיין את האזור עוד מימי קדם כלומר, מבחינה
אתנוגרפית בקווקז לא פחות מ-50 קבוצות אתניות שונות. הקבוצות האתניות העיקריות הן:
הרוסים, הגאורגים, האזרים והארמנים. הקווקז ממוקם בין שלושה מרכזים תרבותיים:
רוסיה בצפון, טורקיה בדרום-מערב ואיראן בדרום-מזרח. בשל כך, האזור
סבל
מיריבויות פוליטיות, צבאיות, דתיות ותרבותיות במשך אלפי שנים. והלא אין זה פלא שכל
יחסי הגומלין בקווקז ובכלל, מערש ההיסטוריה ועד היום, כוללים מלחמות בלתי פוסקות על
בסיס הזדהות עם קבוצה זו או אחרת המבקשת עצמאות או שליטה.... על בסיס זה העמים
ששמעם יצא למרחוק הם אותם אלו ששמם עלה בתקשורת, כמו הצ'צ'נים (קבוצה אתנית
קווקזית, הרואה עצמה מבני נוח ודתם מוסלמית סונית), האוסטים (קבוצה השייכת לעמים
איראניים - 80% מהם נוצרים אורתודוקסים), והאבחזים (קבוצה קווקזית - 50%
נוצרים אורתודקסים והאחרים מוסלמים סונים). כדי ללמוד עוד על מסתרי הקווקז, אפשר
לעיין בספרו של אסד ביי מ-1933, שתורגם לעברית ע"י יצחק למדן.
גיאורגיה מכונה
ברוסית גרוזיה ובעבר נודעה גם בשם גורג'יה וגוּרג'יסטַן.
הדגל הכולל
חמישה צלבים, שימש את הממלכה הגאורגית המאוחדת בימי הביניים ושימש גם כסמל הרשמי של
מפלגת התנועה הלאומית המאוחדת של גאורגיה.
לפני שנכנסים
לגורי, ורואים את המונומנט שהשאיר מאחוריו סטלין כמו גם, את הקירות המנוקבים
בכדורים והכיכר שהופגזה ע"י הרוסים ובה נפגעו כתבי עיתונות זרים אחדים, בהם
הישראלי צדוק יחזקאלי, רצוי לכתוב כמה מילים על פלישת רוסיה לגיאורגיה בתחילת
חודש אוגוסט 2008.
כך היה. ב-7 באוגוסט
2008 נכנסו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה ופתחו במבצע במטרה להשתלט על החבל הבדלני.
בתגובה ביצעו הרוסים שורה של תקיפות אוויריות נגד מטרות צבאיות ואחרות בגיאורגיה, לרבות
מטרות מחוץ לאזור הלחימה המיידי. גם לאחר נכונותה של ממשלת גיאורגיה לסגת ולחתום על
הפסקת האש המוצעת של האיחוד האירופי, המשיכה המתקפה הרוסית, אשר כללה פלישה לשטחי גיאורגיה
עצמה, הפגזת נמל התעופה הבינלאומי של טביליסי, הטלת מצור על נמלי הים של גיאורגיה,
כיבוש העיר גורי ופגיעה בעורק התחבורה הראשי המחבר בין מזרח גיאורגיה למערבה,
מתוך כוונה לערער את משטרו הפרו-מערבי של סאקשווילי. צעדים אלה גרמו לכ-115 אלף פליטים
גיאורגיים שברחו מאזור אוסטיה הדרומית. גיאורגיה זכתה למטרייה אווירית של
האמריקאים והצטרפה לברית נטו אך רק כעבור חודשיים דיווח נשיא רוסיה כי ארצו הסיגה את
כל כוחותיה אשר נותרו בגיאורגיה (מלבד שטחי דרום אוסטיה ואבחזיה).
11:00 בבוקר,
נכנסנו לגורי, היישר אל חצר מוזיאון סטלין בה נמצא פסלו וקרון הרכבת האישי שלו. פולחן
האישיות אותו הוא עצמו טיפח כלל את הכשרת המקום בו הוא נולד כמונומנט לזכרו. אני
מודה כי לא מצאתי עניין רב במורשתו של רודן זה. העיר גורי לעומת זה, עניינה אותי
יותר. היא ממוקמת בנקודה אסטרטגית בה נהר ליאחווי הגדול נפגש עם נהר הקורה
- זו הצטלבות דרכים מרכזית, ולכן השליטה בעיר התחלפה מספר פעמים לאורך ההיסטוריה.
בנוסף, רעידת האדמה בשנת 1920 הרסה את רוב העיר הישנה ועם הקמת בריה"מ ב-1922
הרוסים בנו בה בתים רבים בסגנון סובייטי כך שהוד והדר אינם ממאפייניה.
יצאנו מגורי והמשכנו
מערבה. תחילה עברנו באזור חאשורי (Khashuri), שם קנינו לחם מתוק, מאחד מהדוכנים הרבים שלצידי הדרך. מדובר
בלחם עם תיבול אופייני לאזור – קינמון, מוסקט, אגוזים וסוכר. בחאשורי מגיעה הדרך הראשית לפיצול. הדרך שמאלה מוליכה לבורג'ומי
(Borjomi) והלאה
אל חופי הים השחור, ואילו הדרך ימינה, שאליה פנינו, מובילה לעבר כותאיסי (Kutaisi).
מחאשורי המשכנו אל סוראמי,
הממוקמת במדרונות הדרומיים של רכס ליחי. בסוראמי היתה בעבר קהילה גדולה של
יהודים, רובם עסקו במסחר. במאמר מוסגר אציין כי היהודים בקווקז היו מחולקים בגדול
לשתי קבוצות – האחת היא היהודים ההרריים, יהודים בצפון ומזרח קווקז, אלו שחיו
באזורי אזרבייג'ן, צ'צ'ניה ודאגסטן ועסקו בעיקר בחקלאות, והקבוצה השנייה
היא יהודי גיאורגיה, שעסקו בעיקר במסחר. שתי הקבוצות הקפידו על מצוות הדת והמסורת
היהודית.
קווקז גדול, קווקז קטן
ומה שביניהם
רכס ליחי מחבר מצד אחד
בין הרי הקווקז הגדול מצפונו לבין הרי הקווקז הקטן שמדרומו, ומצד שני
מפריד בין מזרח גיאורגיה למערב גיאורגיה. במאה ה-20, נחצבה ברכס מנהרה, שמחברת
על ידי מסילת ברזל וכביש בין שני חלקי גיאורגיה. אנחנו נסענו במנהרה ממזרח למערב
בסמוך לסוראמי. זהו נתיב מאוד עמוס והמון משאיות נצפו נעות, נושאות סחורה, מאירן,
מטורקיה לכיוון מערב ומזרח.
רכס הרי הקווקז הגדול,
המשתרע על 1,200 ק"מ מצפון-מערב לדרום-מזרח מזרח, הוא רכס הקווקז המרכזי. הגבול
בין רוסיה לגאורגיה ואזרבייג'ן נמתח לאורך רוב אורכו של הרכס. בעוד שאורך רכס
הרי הקווקז הקטן המשתרע כמעט במקביל לקווקז הגדול, במרחק ממוצע של 100 ק"מ מדרומו,
הוא כ-600 ק"מ בלבד. הקווקז הקטן מופרד מהקווקז הגדול על ידי שורה של מישורים
ועמקים ורק במרכז גיאורגיה הם מחוברים על ידי רכס ליחי, כמוזכר למעלה.
המנהרה חצובה בהרים
המסמנים את אחד מקו פרשת המים של גיאורגיה. המעבר במנהרה חשף אותנו לשינויים בנוף
ובמזג האוויר, משמש קופחת במזרח לעננות קלה וגשם דק במערב. ראינו מדרונות מכוסים
צמחייה וגם המון כוורות לצידי הדרך בזכות שפע פרחי הבר, ערבות בוכיות, עצי דובדבנים,
עצי אגוז מזנים שונים, הדרים, תה וכיו' וגם שילוט "האט. פרות חוצות את הדרך"...כן
הן לא מתביישות לנוע באמצע הכביש. עצרנו בדוכנים בהם מכרו קדרות חרס ומוצרים נוספים.
המשכנו בדרכנו לכיוון
צפון מערב, אל מערת הנטיפים פרומתאוס. המערה היא מערת נטיפים קרסטית עשירה בנטיפים,
זקיפים, זרימות מים תת קרקעיות, וגם מופע אורות ומוסיקה שלא מקלקלים את חינניותה. צעדנו
בה לאורך יותר מק"מ בשביל מסומן ונוח להליכה, הקרירות היתה בכדי 15-16 מעלות
והלחות יחסית. בקצה המערה תפסנו סירה קטנה, ולאחר שחבשנו קסדה הובלנו אל מחוץ
למערה. מקסימה ומומלצת. מתחנת העגינה אפשר לעלות על רכבת פתוחה או לעלות בצעד קל,
5 דקות אל האוטובוס.
מהמערה, נסענו כרבע
שעה אל המלון Tskaltubo Plazza Hotel, המלון המהוגן היחידי בסביבה (כמו שאומרת סיגל), בעיירה צחלטובו,
שידעה ימים טובים יותר כעיירת נופש בתקופת השלטון הסובייטי.
ערב שבת, לאחר שקידשנו
על החלות, שהגיעו היישר מהארץ, וסעדנו ארוחת ערב, נהנינו משירה פוליפונית גיאורגית
– שירת גברים (...היתה גם אישה אחת). אני חייבת לציין כי הייתי סקפטית והופתעתי
מאוד לטובה. הם שרו, ניגנו וגם אם נראו תחילה כבדים משהו, בתוך הצ'וחה - הלבוש
הלאומי של הגברים הגאורגיים, מעין אדרת שחורה ארוכה עם מקומות לאחסון אבק שריפה
וחרב כסופה בנדן - הם הפליאו לחולל ברחבת הריקודים אותה הרחבנו למענם.
מי שרצה קנה דיסק
צרוב שלהם, ומי שלא קיבל הזדמנות נוספת בבוקר ליד הקתדרלה (: שבת שלום! הלילה ישנו
במלון מעל פלג מים נחמד וגשם ירד ושיבח את האוויר והאווירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה