19 ביולי, 2014 כותאיסי – בורג'ומי - בקוריאני

נפרדנו מצחלטובו ויצאנו לביקור בכותאיסי הסמוכה והעיר השנייה בגודלה בגיאורגיה עם קרוב ל-300 אלף תושבים. מבחינה גיאוגרפית העיר שוכנת מצפון לרכס הקווקז הקטן (ר' מפה מעלה), על שתי גדותיו של הנהר ריוני, ומרוחקת 221 ק"מ מערבית מטביליסי. הנשיא לשעבר סאקאשווילי, העביר לכאן את משרדי הממשל כדי לפתח את האזור וגם כדי להפגין נוכחות קרוב לאבחזיה.

בכותאיסי הייתה מרוכזת הקהילה היהודית הגדולה ביותר במדינה עם כמה עשרות אלפי תושבים ואילו היום היא מונה רק כמה עשרות משפחות בודדות. בעיר ניצב עדיין בית הכנסת המפואר של הקהילה, שנחנך ב-1887, השלטונות המקומיים מטפחים את הרכוש הציבורי היהודי גם בהיעדר קהילה מאורגנת.

כותאיסי היא עיר עתיקה מאוד אשר ידעה חילופי שלטון רבים. באלף השני לפנה"ס שימשה כבירת ממלכת קולכיס - כותאיסי או בשמה הקדום איה, הייתה היעד הסופי למסע הארגונאוטים, ומשם הם חטפו את גיזת הזהב. במאה ה-7 נכבשה על ידי הערבים. בשנת 975 שוחררה והייתה לבירת הממלכה הגאורגית המאוחדת עד 1122, עת נכבשה טביליסי ע"י דוד הבנאי. ב-1810 נכבשה כותאיסי על ידי האימפריה הרוסית ותחת השלטון הסובייטי התפתחה כמרכז תעשייתי חשוב. מאז עצמאותה של גיאורגיה ב-1991, כותאיסי סובלת ממצוקה כלכלית כתוצאה מקריסת קשרי-הגומלין עם מערך הייצור המבוזר של הכלכלה הסובייטית המתוכננת. אפילו בית מלון אחד אין בה.

בדרך לבית הכנסת קבלנו מסיגל את שיר היום של לאה גולדברג שנקרא 'תפילה':

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל, עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם, לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל. לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל, לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

עוטה עור הנמר. הגענו אל בית הכנסת שנמצא ברחוב ע"ש המתרגם היהודי בוריס (דב) גפונוב, חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (תשכ"ט-1969). גפונוב נולד בחצי האי קרים שבאוקראינה, והגיע לכותאיסי שבגאורגיה עם אביו כפליט. היצירה המשמעותית שתרגם לעברית, היא הפואמה "עוטה עור הנמר" שכתב במאה ה-12 שותא רוסתוולי, המשורר הגיאורגי הידוע. יצירה זו נחשבת להיות האפוס הלאומי הגיאורגי. עד היום היא נלמדת בבתי הספר ואין כמעט ילד גיאורגי שאינו יודע לדקלם בעל פה לפחות כמה בתים ממנה. גפונוב תרגם את היצירה לעברית בהצלחה רבה, על אף ששתי השפות לא היו שפות אם שלו, ועל אף שסבל ממחלה ומתנאי מחיה קשים. ושוב הקשר לישראל וליהדות - הפואמה נכתבה ע"י רוסתוולי בעת שגלה מארצו למנזר המצלבה בירושלים. ולא זו בלבד, על פי גפונוב, אמרות, דמויות ועלילות תנ"כיות משוחזרות ומובלעות באופן טבעי ביצירה.

 צפריר קורסיה מספר במאמרו על היצירה עוטה עור הנמר. הוא מציין שזו יצירת אהבה שנכתבה על ידי רוסתוולי שהיה מאוהב עד כלות במלכה תמר (אספר בהמשך) ובאהבתו העזה כתב אותה. "למרות שבתחילתה מרחיק המספר לאגדה פרסית ולמחוזות הרחוקים עד מאד מגיאורגיה, בכל זאת, הפרולוג מוקדש בלב רותח ובעין דומעת לתמר המלכה". תחילת הסיפור מספרת על רוסטוואן, מלך ערב, שהיה חשוך בנים והמליך תחתיו את בתו תינתין, סיפור המתייחס במישרין לנסיבות עלייתה של המלכה תמר לכס המלוכה בגיאורגיה. לאחר מכן, המלכה תינתין מאוהבת בשר הצבא אבתנדיל המשיב לה אהבה. . משם מתגלגלת העלילה למפגש של המלך ושר צבאו עם לוחם אביר זר ועל גוו – עור נמר

המלך שלח את עבדיו ללכוד אותו, אך זה ברח. המלך אינו יודע מנוח לנפשו ואבתנדיל יצא לחפשו. לאחר 3 שנים הוא מוצא את עוטה עור הנמר וזה מספר לו כי בהיותו שר הצי ובנו המאומץ של מלך הודו, יצאה נפשו אל בת המלך, שהשיבה לו אהבה. המלוכה ויד בת המלך נראו כמובטחים אך אביה מנסה להשיא אותה לנסיך אחר כברית פוליטית. בייאושו, רוצח עוטה עור הנמר את החתן המיועד לאהובתו. אבתנדיל נקשר בעבותות רעות ואהבה לעוטה עור הנמר ולאחר עלילות רבות מתגלה כי בת מלך הודו הוברחה לטירה מכושפת שלא ניתן להגיע אליה. בכוחות משותפים הם מוצאים אותה, גוברים על צבא בני הכשף השומרים על הטירה, ומשחררים אותה מכלאה. מלך הודו מסכים לבסוף, ובשמחה ורינה מתחתנים אבתנדיל ותינתין וגם האביר עוטה עור הנמר נושא לאשה את אהובתו.

מהאפוס חוזרים למציאות – נכנסנו לחצר בית הכנסת ומצאנו שם שני בתי כנסת יפהפיים ומטופחים. מספרים כי בתקופת שלטון סטלין יהודי כותאיסי הגנו בגופם על בית הכנסת ולכן הוא לא נהרס.

מבית הכנסת טיפסנו במעבר חד אל פסגת הר אוק'ימריאוני בעזרת מיניבוסים ממוזגי רוח (J אל הקתדרלה של כותאיסי. עלינו בגשר הלבן וירדנו בגשר האדום. הקתדרלה היא מבנה בולט בתוואי הנוף של כותאיסי,  ומהווה נקודת תצפית על העיר הפרושה מטה. היא נבנתה בתחילת המאה ה-11, בתקופת שלטונו של המלך בגרט השלישי, שאיחד את הממלכות הגאורגיות לממלכה הגיאורגית המאוחדת, ונקראה על שמו - קתדרלת בגרטי אך מכונה גם דורמיציון. כנסייה זו היתה ידועה מאוד בימי הביניים ומאז ידעה תהפוכות רבות, אפילו מרקו פולו הסוחר וחוקר הארצות הוונציאני כתב אודותיה. היא נהרסה בעבר עד כדי עיי חורבות אך שופצה ונבנתה מחדש וב- 1994הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסקו. ניתן להתרשם מהפאר של הכנסייה כאשר מסתובבים בחצרה. בכניסה לכנסייה נקלענו לצילומי חתונה, והנסיכה האמתית היתה הילדה השושבינה, שכולן הרגישו צורך לחבק.

מהקתדרלה ירדנו העירה אל השוק השוקק והצבעוני. היו שם ירקות ופירות למכביר, תבלינים דוגמת מלח הסוונטי, עשבי תיבול, שפע בלתי נדלה של אגוזים, ומעל כולם כיכבה הצ'ורצ'חלה – הממתק הלאומי שעשוי מאגוזים טבולים ברפרפת ענבים מתוקים מיובשת, ולצידה הלדר – שהוכן במגוון סוגים בהתאם לפירות הרבים שבאזור. בכל דוכן הציעו לנו לטעום וחתכו לנו פיסות צ'ורצ'חלה או לדר בצבעים שונים. הרוכלים מסבירי פנים וחביבים, והמחירים...מצחיקים. משם צעדנו אל הכיכר המרכזית ובה מזרקה ושכיות חמדה שנאספו בתקופות שונות.

עזבנו את כותאיסי בשעות הצהריים ושמנו פעמינו דרומה, שוב אל עבר פיצול הכביש בחאשורי, ומשם הפעם דרומה לכיוון בורוג'ומי אשר בקווקז הקטן. בדרכנו לשם עצרנו לארוחת צהריים על גדות נהר, אלו מאיתנו שבחרו בארוחה המסודרת מאוד נהנו מהארוחה, בליווי יין טוב ובדיחות טובות והאחרים נהנו גם כן מסעודה על שפת הנהר. קינחנו בקפה / תה וחלווה מגרעיני חמנייה. יאמי.

אחה"צ, בהגיענו לעיירת הקיט ומעיינות המרפא בורג'ומי נכנסנו לפארק בו עלינו ברכבל לתצפית נוף מרהיבה על מרחבי העיר. העיירה ממוקמת בלב אזור מיוער בערוץ של נהר הקורה בגובה 900 מטר מעל פני הים, כך שהנוף היה בהחלט מרהיב. לאחר הרכבל, עלינו עוד גבוה, בעזרת גלגל ענק המשקיף אף הוא על הסביבה (תמונתו בסוף מסמך זה). משם ירדנו רגלית בחזרה אל מרגלות הפארק, למקום בו ניתן לטעום ממימיהם של מעיינות המים המינרליים, הנקראים מי בורג'ומי, ומפורסמים כבעלי סגולות מרפא בכל רחבי הגוש הסובייטי לשעבר. ב-1995 הוקמה חברה המפיקה מים מינרליים ומי מרפא בגיאורגיה והיא משווקת את המותג בורג'ומי ברחבי העולם. המים עשירים מאוד במינרלים, וריחם מאוד דומיננטי, כך שאם תשאלו אותי – הריח הרתיע אותי ולא טעמתי מהם...על זה כבר נאמר "על טעם ועל ריח...".

מתנת האש. בתוך הפארק פקדנו את מפל המים ופסלו המוזהב של פרומתאוס, שהשרו עלינו רגע של נועם ומשובה. ומה לפרומתאוס ולסביבה, הרי שמו מוזכר כבר בשנית? במיתולוגיה היוונית הרי הקווקז שימשו כעמוד המחזיק את העולם, לפי אותה מיתולוגיה פרומתאוס נכלא שם על ידי זאוס בגלל שגנב לטובת האדם את מתנת האש. פרומתאוס עצמו נענש בחומרה. הוא נקשר לצוק בהרי הקווקז, ובכל יום הגיע אל הצוק עיט, לנקר את כבדו של פרומתאוס. הכבד היה מגליד במשך הלילה, ולמחרת שוב חזר העיט, וחוזר חלילה. העונש אמור היה להימשך לנצח אולם, לאחר עשרות שנים עבר במקום הרקולס, ששלח חץ בעיט וגאל את פרומתאוס.

משם בדרכנו לאוטובוס, מי שביקרה בשירותי הנשים פגשה עובדת ניקיון חרוצה במיוחד שהתעקשה, תמורת כמה אגורות, להיכנס עם כל אחת לתא השירותים ולנקות אחריה. שירותי VIP.

 מבורוג'ומי המשכנו אל עיירת הסקי בקוריאני שם לנו הלילה וגם למחרת. בדרך סיפרה סיגל על צינור הנפט - BTC, באקו-טביליסי-ג'ייהאן, שנחנך ב-2006 ומוביל נפט גולמי משדה הנפט אזרי-שירג-גונשלי בים הכספי (במימי אזרבייג'ן), לים התיכון. אורכו של הצינור הוא 1,776 ק"מ, כאשר הוא עובר דרך באקו בירת אזרבייג'ן, טביליסי, בירת גאורגיה וג'ייהאן, עיר נמל בדרום-מזרח חופי הים התיכון של טורקיה. צינור זה הוא השני באורכו בעולם, והראשון להעביר נפט מאסיה לאירופה שלא דרך רוסיה. בשל סיכון של פגיעה בצינור, בגיאורגיה נקבר הצינור באדמה לכל אורכו, ונשמר על ידי המשמר הלאומי הגאורגי. ובאוטובוס, סיגל מנסה לספר גם את אגדת פעמוני הגשם...ולא מצליחה להתחרות עם התפריט שגוגה חילק, ועורר דיון סביב מה להזמין לצהריים מחר.